להשמיע ולהראות לַעָתִיד את הֶעָבָר // אודיוויזואלי: לְעֵבֶר העתיד

 חגיגות יובל לבית הספר בצופית בקלטות Umatic משנת 1987 .  מאת ליליק זקס

ההכרה המצטברת בקיומו של הארכיון הצעיר במושב צופית מניעה אנשים להפוך "אבנים" וכך מגיעים אלינו אוצרות.  חלקם אנו סורקים ומשיבים את המקור לבעליו, חלקם נשמר בארכיון ומלווה בהכרת תודה של המוסר ליחסנו המסור לתיעודו.     

 כך, לפני כחצי שנה, הועברה אלינו שקית פלסטיק שהכילה 6 קלטות גדולות ובלתי מזוהות מהספרנית בבית הספר האזורי, נעמי דלג'ו. מסע החיפוש אחר מכשיר שבו ניתן יהיה להאזין ו/או לצפות בחמרים, עבר דרך פורום הארכיונאי הישראלי והתברר שלמרות ייחודן  וגילן של הקלטות קיים מיכשור שבאמצעותו ניתן להמיר את סרטי הוידאו לקבצים דיגיטלים. הסרטים שהיו דוממים בלי שמישהו צפה בם וסתומים מבחינת איכותם ותוכנם, שבו לחיים  באמצעות שחזור האירוע בצבעים חיים ותיעוד מפגש של אנשים שמטבע הדברים לא כולם חיים עמנו כיום.             

 

המופע, מסכת השירים והריקודים נשכח אף מחלק של אלה שהשתתפו בו.  בימים אלה אנו עורכים את הסרטים לקבצי הנגשה כך שניתן יהיה להעלותם לרשת.

 

דיגיטציה כמבצע הצלת לתמונות שניזוקו  באוסף פרטי   -  ליליק זקס
כבר בהיותו תלמיד בתיכון, נהג ינאי לצלם את חבריו במסגרות שונות: זבולון ים, טיולים, פנימיה צבאית ויותר מאוחר בצבא ביחידות ובקורסים המגוונים בהם השתתף בין השנים 1954 – 1967.
התמונות היו מסודרות באלבומים ע"פ סדר כרונולוגי לפיו ניתן היה לזהות את התקופות, האירועים והמקומות. פה ושם נרשמו גם פרטים מזהים.                      

זוכרים איך רקמנו חולצות?

 

 

האלבומים אוכסנו על מדפים בחדר צפוני על קיר צפוני בתנאי אכסון סבירים. באחד הימים הטריד ריח עובש את הנכנסים לחדר ולאחר חיפוש נמצא מקור הריח: דליפה מצינור חיצוני שגבל בקיר אליו הוצמד המדף בו שכנו האלבומים. פתיחת דלתות הארון גילתה את הקטסטרופה. כל ששת האלבומים העלו עובש. מבצע ההצלה דרש פירוק התמונות, ייבושן ואיוורורן. כריכות האלבומים נזרקו אחר כבוד.

 לאחר שהתמונות יבשו הן נערמו בערמות ללא זיהוי וללא סדר. רובן ככולן היו מקופלות ומבצעי היישור בעזרת ספרים כבדים לא עזרו.
המצב כמות שהוא לא היטיב עם התמונות שהיו למעשה כאבן שאין לה הופכין. הצלם לא שש לעזור בזיהוי התמונות ונדרשה פעולת הצלה.   
לצורך תמריץ נקבעה מטרה – תערוכה. התמונות נסרקו ולאחר  שזוהו ע"י הצלם, נבחרו 60 תמונות שחולקו לשישה פרקי זמן ומקומות.
התמונות הודפסו על נייר בגודל A3 , עברו לימינציה והוצגו בבית הצלם.      

אורזי התפוזים

 

הוצאת התמונות לאור, תרתי משמע, היתה מרגשת עבור המבקרים. עבור חלקם היה זה מסע בזמן למקומות שהיו בהם ועבור אחרים – עדויות על אירועים ומקומות שהיו ורק בחלק קטן עדיין נשארו כשהיו. 
הצילומים שכולם היו בשחור לבן הודפסו בצבע כך שהתקבל אפקט אוטנטי.  
התמונות הסרוקות נשמרות בארכיון בקבצים דיגיטלים.

 גלגולו של סרט קול משנת 1958    -  ליליק זקס

 לכבוד חגיגות חצי יובל למושב צופית, בשנת 1958, נאספו נכבדי התנועה המיישבת, נציגי ציבור מהסביבה ונושאי תפקידים בכירים נוספים.
את דבריהם הקליטו על סרט קול שנשמר אצל אחד ממחברי הוועד דאז.     
לקראת חג השבעים למושב, בשנת 2003 הועבר הסליל, ע"י בתו של אותו חבר, לצוות שאסף תיעוד ארכיוני,  אך לא נמצא המכשיר שבאמצעותו ניתן היה להאזין לפס הקול שממילא תכולתו היתה נעלמה.

 

ההצלה הגיעה מבת המושב, רוני גואל, שעבדה בספרייה הלאומית ושם נמצא המכשיר שבאמצעותו אפשר היה לשמוע את הנאומים, כך למדנו מה הוא אוצר. ההקלטה הומרה לדיסק ומכיוון שהנאומים לא היוו חומר אטרקטיבי מספיק, הונח הסליל והתקליטור בצד, משמרת לדורות הבאים.

 כשהקמנו את הארכיון לפני כשלוש שנים בראשית 2008, התחלנו לרכז את  החמרים שנאספו, לרשום, ולשמור וכן לראיין אנשים. בין היתר רצינו להיזכר ולמצוא שמות של שירים ששרנו בילדותנו.
למרות שעברו 5 שנים מאז הומר הסליל לדיסק, נזכרה רוני גואל שהיתה שם דבר בתחום ידע השירה העברית של טרום המדינה, שבסוף הסליל הוקלטה מקהלת הילדים שהופיעה בסיום טקס הברכות.

כך אחרי 50 שנה האזנו בהתרגשות  לביצוע השירים ששרנו בילדותנו.
המרת סרט הקול לקובץ דיגיטלי העניקה לנו עוד פיסת הסטוריה מוחשית.
ובסיום הסיפור אזכיר שרוני גואל נפטרה שלושה חדשים לאחר מכן בהותירה לכלנו מתנה יקרת ערך.              שיר בקולה של רוני גואל ז'ל.

שירים ששמענו פעם – מאוצר הפונותיקה הלאומית

ליליק זקס, מנהלת ארכיון מושב צופית

 

סיפור הצלתו של סרט עמק החולה ע"י יערן קק"ל   מאת דפנה שגב

אבירם צוק, מנהל אזור גליל מרכזי במרחב צפון בקק"ל, מודע מאוד לחשיבות השמירה הנאותה של מסמכים וכמו כן השתתף בסיור שנערך ליערנים במגנזות ובארכיון הקרן הקימת לישראל. בצריף ישן בחצר משרדי האזור בצפת, חדרה רטיבות ובתוך הצריף שכבו ונרקבו מסמכים, תיקים וספרים רבים. לפני הריסת הצריף על תכולתו נערך מיון שמטרתו הייתה להציל מסמכים וספרים ישנים שספגו רטיבות מהגשם שחדר לצריף.

במהלך המיון נתגלו גם מסמכים ישנים מאד, מתקופת המדרשה הגלילית שהקים טוביה אשבל שהיה המנהל  המיתולוגי בחבל צפון של הייעור בקק"ל. המסמכים והמפות שניתן היה לקרוא בהם ולזהות את תוכנם נשלחו לארכיון קק"ל, כמו כן נמצאה קופסת סרט בגליל.

הסרט –  Happy Valley  הופק ב 1957 על ידי JNF . כתב את התסריט הרברט פרידן, צילם וביים אדגר הירשביין והפיק לזר דונר.                                                                                 

צילם: יעקב בן דב

 הסרט מקסים ומספר את סיפור עמק החולה מלפני ייבוש החולה ועד אחרי הייבוש והפיכתו של העמק לעמק חקלאי      הקליקו כאן כדי לצפות בו

 הסרט גם מספר את סיפור ההתיישבות בעמק, הקמת הקיבוצים והמושבות וכן הקמת קריית שמונה על מגוון תושביה מכל רחבי התפוצות. מנהלת הארכיון מסרה את הסרט לארכיון הסרטים על שם שפילברג. הסרט נשאר לטיפול ומשמרת בארכיון הסרטים, אבירם צוק קיבל עותק  של DVD שנשמר עד היום במשרדיו בצפת ובמשרדי קק"ל בחולה. 

צייר: משה כגן, קיבוץ שמיר

  metadata ("כרטיס") לסרט, מתועד באתר A project of the Fritz Bauer Institute, Frankfurt

  דפנה שגב, לשעבר מנהלת הארכיון של הקק"ל        

צילם: אסף סולומון

  

 

 

 

האם שמעתם על הפסנתר מסיינה?    מאת שי דרורי

לפני מספר שנים באחד הימים צלצל הטלפון שלי. על הקו היה אדם בשם אהוד ששאל אותי אם אני שי דרורי (כן) והאם אני אוסף הקלטות ישנות (בוודאי). למשמע התשובות שאל אותי אהוד אם שמעתי על הפסנתר מסיינה. האמת היא שהשם היה מוכר לי אבל לא יכולתי לומר מדוע. "ובכן" אמר אהוד "האם תרצה לקבל את ארכיון ההקלטות של הפסנתר?" אמרתי שכן בתנאי שגם אקבל את הזכויות אחרת אין לי מה לעשות עם כל כך הרבה סלילים (יותר מאלף). אהוד אמר שבשמחה אבל אני חייב לפנות את הסלילים היום או מקסימום מחר, אחרת הם יזרקו לפח לפני פינוי הדירה.

Mozart / Charles Rosen, 1955: Sonata in B flat major, K.333 – Allegretto grazioso – Siena Pianoforte

כמובן שלאחר השיחה הייתי חייב לברר יותר על הפסנתר והסיפור הוא כך:

בשנת 1800 הזמין החוואי אנטוניו פרי את הפסנתר כמתנת חתונה לארוסתו. בשנת 1867 הוצג הפסנתר בתערוכה בפריז ובשנת 1868 ניתן כמתנת חתונה מהעיר סיינה ליורש הכתר אומברטו והיה שמור יחד עם שאר אוצרות האומנות של המלוכה. בסוף שנות השמונים של המאה ה-19 ביקר אומברטו, שאז כבר היה מלך איטליה בירושלים ושם שמע את נגינתו של עולה מאוקריינה שנחשב עילוי, בשם מטיס ינובסקי. המלך מאוד התרשם מהנגינה וסיפר לינובסקי על הפסנתר מסיינה והזמין אותו לנגן עליו אם יהיה אי פעם ברומא. ינובסקי לא הצליח לממש את הזמנת המלך אך סיפר עליה לנכדו אבנר כרמי.

אותו כרמי היה לימים מכוון הפסנתרים האישי של ארתור שנברג (אם זכרוני אינו מטעני), ויחד איתו נסע בכל העולם וגם הגיע לרומא. באחת הפעמים האלו ניסה כרמי להגיע לפסנתר ולנגן עליו אבל שומרי המלך עצרו בעדו (מפתיע נכון?).                

לאחר מכן הפסנתר נעלם ובמלחמת העולם השניה גויס כרמי לצבא הבריטי ועסק בשליית מוקשים ושאר מתכות שהשאירו הגרמנים במצרים. באחד הימים גילו החיילים "מוקש ענק" וכשהוציאוהו מהחול הסתבר שהוא פסנתר עטוף במעטה גבס. החיילים חשבו שהוא יהיה מדורה מצויינת, אך כרמי, שהיה בונה פסנתרים ואיש מוזיקה התישב על הפסנתר והודיע שיצטרכו לשרוף אותו יחד עם הפסנתר. כרמי דיבר על לב המפקדים והוחלט שהפסנתר ישמש את החיילים. הפסנתר נדד והגיע לגבעתיים וכשעזבו הבריטים את הארץ עבר תהפוכות עד שנמצא על ידי סוחר חובב מוזיקה.

Scarlatti / Charles Rosen, 1955: Sonata in G major, L.487 – Performed on the Siena

בינתיים פתח כרמי עסק לשיפוץ ומכירת פסנתרים ואותו סוחר פנה אליו שישפץ את הפסנתר. הפסנתר הגיע וכרמי זיהה שזה הפסנתר מהחול. למחרת בא הסוחר ובין השניים נתגלע ויכוח על עלות השיפוץ, ובמהלך הויכוח הלם הסוחר בפסנתר. מהמהלומה נשרה פיסת גבס וכרמי ראה ראש אריה מגולף. הסוחר הכועס מכר לכרמי את הפסנתר בגרושים ועזב את החנות, וכרמי מייד סגר את החנות והחל לקלף את הגבס. ושם, פתאום, עמד כרמי מול הפסנתר שעליו שמע כל חייו, הפסנתר מסיינה. כרמי שיפץ את הפסנתר והקדיש את כל מרצו, אונו וכנראה גם כספו על הפסנתר. הוא נסע לארה"ב ושם הקליט הקלטות רבות עם פסנתרנים רבים.

עברו הרבה שנים וכרמי ואשתו הלכו לעולמם והמשפחה לא רצתה יותר לשמוע על הפסנתר. וכך זכיתי להוסיף לארכיון הקטן שלי את כל ההקלטות של הפסנתר מסיינה. יום יבוא וגם אעשה לו דיגיטציה (הסנדר הולך יחף).

Mozart / Charles Rosen, 1955: Sonata in B flat major, K.333 – Allegro – Siena Pianoforte

שלכם שי.   שי דרורי – מומחה לשימור ודיגיטציה של מדיה

 

"תנו ליהודים לעלות לארץ-ישראל!" – נאום מוסרט מ-1934 של ז'בוטינסקי   מאת אמירה שטרן

 מכון ז'בוטינסקי בישראל הפיק לאחרונה עתה תקליטור די.וי.די המציג את זאב ז'בוטינסקי נואם ביידיש, עם כתוביות בעברית, לצורך הסברה ותעמולה על הנושא כפי שהוא עצמו הגדירו: "תנו ליהודים לעלות לארץ ישראל".

חלקים מהסרט היו גנוזים בארכיון ז'בוטינסקי שנים רבות. מתוך כ-45 דקות של הסרט המקורי נמצאו בעיקר חומרי גלם, מהם הופקו 25 דקות המבטאות חלק חשוב ממשנתו של ז'בוטינסקי ומציגות את כושרו הרטורי והמשכנע.

את הסרט עיבד וערך יעקב גרוס, חוקר הסרט העברי.

ניסינו להתחקות אחר נסיבות הפקתו של הסרט. באוסף איגרות ז'בוטינסקי השמור בארכיון מצאנו מספר מכתבים בהם הוא מתייחס לנושא. מהמכתבים עולה שהנאום המוסרט צולם באופן יזום בינואר 1934. ז'בוטינסקי כותב על כך לשלמה יעקבי חברו בלונדון, ומבקשו להפיץ את ההודעה הבאה: "אתמול הסריט ז'בוטינסקי נאום קולנועי באולפני הקולנוע 'אֶקלֶר-טיראז' בפאריס בנושא 'תנו ליהודים לעלות לארץ ישראל'. הנאום המומחש בדיאגרמות נישא ביידיש. אורכו של הסרט הוא כשלושת רבעי השעה. הנאום אמור להישמע בעת ובעונה אחת בארצות שונות במהלך מסע הפטיציה'".

בהמשך כותב ז'בוטינסקי: "עד כמה שידוע לי זהו הניסיון הראשון להשמיע נאום ארוך באמצעות סרט קולנוע. ברצוני להוסיף, שכמעט כל חברי הוועד הפועל, חלק מהצוות, אניה וערי [רעיתו ובנו], סוניה ועדוצ'קה [עובדות המשרד] היו נוכחים. הכול יֵרָאו במצב רוח מרומם ונלהב. הצלמים התפעלו במיוחד מהקרחת של הופמן".

בדקנו גם אם הסרט הוקרן. באוסף הכרזות שלנו, שנמצא בתהליך של קיטלוג וצילום לקראת העלאתו לאינטרנט, מצאנו כרזה המודיעה על הקרנת הסרט בלודז', פולין.   

בנאום שהופק בתקופה רגישה, כשנה לאחר עליית הנאצים לשלטון בגרמניה מדבר ז'בוטינסקי, בין השאר, כנגד משטר המנדט הבריטי, המפלה לרעה את היישוב היהודי, למרות שתרומת היהודים לכלכלת הארץ הייתה מעל ומעבר למספרם בכלל האוכלוסיה. כמו כן  הוא מזכיר את עבר-הירדן כחלק מארץ-ישראל, ואשר למרות שהיהודים והוא ביניהם סייעו בלחימתם לצבא הבריטי לכובשה, אסרו עליהם להתיישב בה.

הנאום מלווה בהסברים, בטבלאות, בגראפים ובדיאגרמות – עבודה למופת של הסברה, כושר שכנוע, והעיקר – הופעה נדירה של המנהיג הציוני, כפי שלא נראה מעולם.

למידע נוסף אפשר לפנות לארכיון מכון ז'בוטינסקי.

אמירה שטרן,   מנהלת הארכיון של מכון ז'בוטינסקי, אוקטובר 2011

 

 

באתר  YOUTUBE של ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון הועלה הסרט "שורשים במולדת" בשני  חלקים.  מאת אילנה אלון

סיפור הסרט "שורשים במולדת"הינו על נער בשם סעדיה, הנער סעדיה עלה לישראל על כנפי נשרים והיה חניך בקורס של הגדנע. הסרט מספר את סיפורה של ארץ ישראל בשנות ה-50 העליה, המעברות ההבדלים בין האוכלוסיות השונות. ההבדל בין סעדיה שגר במעברה למדריכה רותי.  

נחום גוטמן, עולים בנמל יפו, פסיפס

הסרט צולם בבסיס הגדנ"ע באר-אורה ע"י יחידת ההסרטה של הגדנ"ע בשנות ה-50. את הסרט צילמו הצלם הותיק חיים שרייבר והצלם נתן גרוס. הסרט אותר באוסף הסרטים העצום של ארכיון צה"ל (מעל 25,000 סרטים מתקופות שונות) ע"י הקולנוען והיסטוריון הקולנוע יעקב גרוס שפנה לארכיון בבקשה לאתר סרטים שצולמו על ידי אביו נתן גרוס.  יעקב גרוס הכין סרט מהסרט שאיתר, הסרט הוקרן בסינמטק תל אביב. יעקב גרוס ניסה לאתר את הנער סעדיה פנה לתוכנית הרדיו של ירון אנוש ולעוד גופים, קיווה לאתר את הנער ולהביאו להקרנה בסינמטק וכך לסגור את המעגל. לאחר תחקיר הסתבר שהנער סעדיה נהרג במלחמת ששת הימים.  יהי סרט זה נר לזכרו.

אילנה אלון, מנהלת ארכיון צה"ל

רשימה שחותמת את הסיפורים האודיוויזואליים… ובה מקורות ומידע בנושא

רשימה זו נכתבת בתאריך ה 26 באוקטובר 2011 בצהרי היום. והנה, בשעה 12 לערך, פורסמה ב'הארץ' המקוון כתבה מענינת על 'התוכנה הפשוטה שפענחה צופן בן 200'.        בתוך הכתבה משובץ סרטון על פענוח הצופן.  

תגידו: זה לא סוג של נס?!. מתי פעם בעבר, בעידן המדיה המודפסת בלבד, יכלנו להתעדכן מיד ודרך המחשב, וגם לשמוע ולצפות בחוויה תוך כדי קריאה…  

לספרית הקונגרס בארה'ב Library if Congress  אוסף אודיוויזואלי ענק ומרשים, מתוכה סרטון:

 Train taking up mail bag-  אדם תולה שק דואר על מוט. רכבת מתקרבת ובה פקיד הדואר שמשרבב ידו מהחלון, לוכד את השק ומכניסו לרכבת הנוסעת…  הסרטון אילם… אפשר ללוותו בפס הקול הבא   new river train, Kelly Harrell 1925

בסרט על שימור תיעוד AV – סקירה של אמצעי המדיה הויזואליים, פורמטים שונים ומכשירים, בלווי דוגמאות  – Preserving AV Media A Race Against Time

כמה מקורות מענינים על כרונולוגיה היסטורית של מדיה אודיוויזואלית: משנת 1877 בה אדיסון הקליט לראשונה קול של אדם (שורות משיר הערש Mary had a little lamb) ועד ל- 2005 בה השיקה חברת Apple את iPod Shuffle  שמותאם לניגון אקראי או על-פי רשימות השמעה.  

בכתב העת 'ארכיון' של האיגוד הישראלי לארכיונאות ולמידע, פורסם מאמר בשנת 1995, מאת מרים גולד קוליק בנושא – "שמירת מסמכי התמונות הנעות של ישראל: מבט לעתיד" (גליון 8, עמ' 23) http://www.archives.org.il/UserFiles/File/126443564331.pdf  המאמר הוכן לכינוס בינלאומי בנושא 'תיעוד ישראל' שהתקיים באוניברסיטת הרוארד ב 1993.  תענוג לחזור למאמר… ולהווכח שהמאמץ להגיע לדיגיטציה של אוספי מולטימדיה הוכתר בהצלחה רבה.

לבסוף…  בחרו סרטון אהוב והשמיעו…  לכם בחרתי את:  מבחר שירים של מרינו מריני, מקווה שתהנו.  שלכם, אורנה. (מנהלת ארכיון מכון ויצמן למדע, כותבת הבלוג..)

 

 

נושא השנה – "שימור ערכי מורשת" // לקראת הכנס השנתי // פנטזיה על נושא שימור

לפני הכנס השנתי של הארכיונאים שיחל בשבוע הקרוב, ולכבודו, חשבתי לכתוב משהו על שימור, ומיד הבנתי שהיריעה תקצר, לנושא הזה מגיע יותר מקום. ואז – אבל באמת לא בגלל החרוז ל-'שימור ערכי מורשת' – פתאום חשבתי, לכתוב על 'מברשת'… לקחת חפץ פשוט, ופשוט – 'לעשות לו שימור', כאן ברשימה שתהיה רק שלו, עם כתובת וירטואלית ברחבי הרשת (שוב פעם חרוז, לא בכוונה!).

בתחילת אוגוסט פורסם כי החנות הותיקה "מברשות אריה" ברח' הרצל בתל אביב תיסגר לאחר 87 שנים. אנשים הצטערו… זוכרים את החנות שבאו אליה כילדים… אומרת בעלת החנות בכתבה. בניגוד לתצלומים ומסמכים שנשמרים בידי רבים, מעטים הם המעניקים עדנה למברשות: כאלו הם שירי סלוין ודניאל רוזנסטרוק, אספני מברשות, שהציגו את אלף המברשות שלהם בתערוכה במוזיאון ארץ ישראל בשנת 2006. אלף מברשות – אלף שימושים: כלי פשוט, שתפקידו בסיסי, ובמלאכתו הוא נע ונד, שף ומשפשף, מצפה לרבב או פיסת אבק או מחליק על פני אנשים, מסלק ציצי שיער דקיקים או סורק עורם של בעלי חיים, והמהדר – זוכה לשייף וללטף טבעות בחנותו של צורף ותיק…

עיתון 'דבר', ינואר 1948

בשלהי 2009, ביום העיון השנתי לתיעוד בעל־פה בנושא: 100 שנות תל אביב בראי התיעוד בעל־פה, הרצתה פרופ' יעל קציר על המתח בין הרצון לדעת על העבר או לגעת בו,  בליווי קטעי תיעוד – סרט שצילמה והפיקה על חיים פרקש 'המברשתן האחרון'.  כשחיים פרקש היה בן 14 ברומניה הוא הפך למברשתן, ואחרי המלחמות והשואה חזר לעסוק בכך – עד היום. 73 שנה הוא מייצר מברשות:"הלוואי שאמשיך לעבוד כך, עד מאה ועשרים", הוא אומר, "זה כל מה שאני רוצה".       

עיתון 'דבר', מאי 1948

פרופ' הנרי פטרוסקי להנדסה אזרחית ולהיסטוריה באוניברסיטת Duke בארה'ב, שתחומי הענין שלו נוגעים גם לעיצוב, הנדסה מבנית, היסטוריה של עיצוב, הנדסה וטכנולוגיה כתב את הספר 'חפצים שימושיים' ובו הוא מאתגר את שאלת המצאת חפצים חדשים וצורתם וכיצד הם מושפעים מתפיסות והבנות של בן האנוש. מסקנתו המקורית והמעזה גורסת שכשלון חפצים קיימים למלא יעודם מדרבנת המצאות חדשות.

ואם נחבר אל המברשת את "הקוסם של העת החדש" עליו נכתב בהתלהבות רבה בעיתון 'הצבי' באוגוסט 1895 בכתבה 'קדמת המדעים', נקבל מכשיר 'חדש'-ישן… שגם עליו כבר נכתב, אך זה כבר סיפור אחר…

ולבסוף – אל המאה ה-21: מברשות מולקולריות, 'נציגות' של מדע שימושי- מהן וכיצד הן עובדות ולמה הן נועדו. 

Lophostemon confertus - 'Brush Box'

 

Haemanthus albiflos ‘Shaving Brush plant’

 

סיפור על שני חברים // מאת: שי דרורי, לזכר אבי נחמיאס

לפני יומיים הגיעו מבחינתי מים עד נפש. הצטברו לי ברשימת העבודות שתי הזמנות לשימור של דיסקטים של מחשב, הסוג הישן יותר בגודל חמש ורבע אינטש. ניסיתי להתחכם ולהתקין את הכונן על מחשב חדיש יותר ולחסוך מקום אבל הכונן והמחשב סירבו לדבר אחד עם השני ולא עזרו כל נסיונותי. לבסוף לא היתה לי ברירה אלה להעלות באוב את מחשב העריכה הראשון שלי שחגג לא מזמן 14 שנות חיים. המחשב לא היה בשימוש מאז עזבתי את הספריה הלאומית בשנת 2007 וחיכה כמו חבר נאמן בניילון במחסן.

 למי שלא זוכר כבר אומר שזו חוויה לחזור לטכנולוגיות כה ישנות. קודם כל, העכבר הוא עם חיבור 9 פינים (זוכרים בכלל דבר כזה?), יש לו גולה כבדה בתחתית שצריך לנקות מדי פעם אחרת היא מטנפת את הקרביים שלו והוא מפסיק לעבוד כמו שצריך. המקלדת היא עם חיבור גדול ועגול (DINבשפה המקצועית) וכפתור ההפעלה הוא כפתור אמיתי שנכנס פנימה ויוצא רק כשמכבים. 

הזכויות שמורות ל Rajinder Soni, אתר Boddunan

 

 

וכמו חבר ישן וטוב, הוא לא כעס על שנות החושך ובדידות, ולא בירר מי היו בחברתי במקומו כל השנים, הוא פשוט נדלק, העלה את מערכת ההפעלה (WIN98) ואמר בוקר טוב. ולמרות שעברו כבר 1738 ימים מאז שבדקתי מה מצב הכוננים הקשיחים הכל היה בסדר. המחשב שלי חזר לפעילות אחרי שנות מנוחה… והכל בסדר.

המחשב הזה החזיר אותי שנים אחורה למקום אהוב ולאיש אהוב וחבר טוב שעבד איתי בספריה ואיננו כבר, אבי נחמיאס. אבי היה האיש שאליו יכולתי להכנס בבוקר עם חבילה עטופה של מכשיר ישן ועלום שמצאתי, או עם הקלטה מעניינת ששמעתי, והוא אהב את הדברים האלו כמוני ויכולנו שעות לדבר על דברים שרק טכנאים כמונו יכולים להתלהב מהם כמו שני ילדים קטנים בחנות צעצועים (או גרמופונים ותיקים!). במשך יותר משש שנים המחשב ואבי היו חברי הטובים. בכל בוקר המחשבים שלנו הקליטו והשמיעו מוסיקה, תפילות, הרצאות, ועוד מגוונות… המחשב של אבי שנולד ב2001 (פנטיום 3) יצא לגמלאות עם מותו של אבי לפני 10 חודשים. הרבה דברים עברו עלי בחודשים האלו. אבי איננו ולמרות שהשגתי את הפטיפון המדהים שהוא כל כך רצה אני לא יכול לספר לו על כך. ואני לא יכול לספר לו על ארכיון שהכיר, שהיום עובר המרה לתיעוד דיגיטלי.

 שיתוף הפעולה בין אבי נחמיאס (עריכה דיגיטלית) ושי דרורי (עיצוב הצליל) הניב דף זה באתר הצליל הלאומי

כל זה בזכות מחשב ישן וכונן דיסקטים… ויש לי שלוש מסקנות (מהקלה לחשובה):

 

1. כונן הדיסקטים עדיין חי וקיים ואפשר לשמר קבצים ישנים.
2. אם מחשב כל כך ישן עדיין חי וקיים והכוננים שלו עדיין עובדים כמו שצריך אז הטכנולוגיה של שנת 2011 כנראה מאוד אמינה.
3. חשוב לשמור על קשר עם חברים טובים ולשבת איתם לכוס קפה ועוגה. אי אפשר לדעת מתי יגלו אצלם סרטן והם יעלמו לעד תוך מספר שבועות.

שי דרורי     

 

Polyhedrons - יצירה של האמן ג'ורג' הארט – גם מדיסקטים ומ- סי.די 'ז

                                                

המֵמִיר  (= דיגיטציה/מחשבים/מוסיקה/וכו'…)

 

 

 

לגנוז – לא להשליך // [יש – אין] דבר כזה 'פח אשפה של ההיסטוריה'

לאחרונה מזדמן לבחון את הביטוי המשומש "פח האשפה של ההיסטוריה", (ראו דוגמא, הארץ, 8 באפריל) ובעקבות כך, לנסות ולהציע כיצד לפעול נכון, גם במקרה של מסמך ש"זמנו עבר, ולא יהיה לו עתיד" (אולי בפראפרזה     באנגלית 'passed away'…),      

נכון, אותו מסמך כלל אינו 'גולד' ואפילו לא 'סטון', אך אין ספק שעוד יילמד בשיעורי משפטים, ממשל, יחסים בינלאומיים ועוד. לשם כך, רצוי מאד שלא יושלך – אלא ייגנז בארכיון. ככלל, הערכת רשומות וביעורן היא תחום מהותי, חשוב ורחב במקצוע הארכיונאות: מהערכה וקביעת אורך חיי רשומות, תקופות שמירתן במגנזה ולבסוף השיקול, ההחלטה והקביעה על ביעור או העברה לשמירה לצמיתות בארכיון. על הערכת רשומות וניהולן – ראו באתר גנזך המדינה.

ומעט על הביטוי עצמו. במה זכתה ההיסטוריה לקבל פח כזה. בניגוד לפחים הגשמיים של מדעי הטבע והחיים, ה"פח של ההיסטוריה" הינו מודרני של ממש, כי הוא מה שנקרא born virtual (metaphorical)   כבר מעצם 'יצירתו'…

                                       

'ממציא' הביטוי היה כנראה טרוצקי ב-1917. במאמרו של אלי שאלתיאל  "המהפכה הרוסית של ניקולאי סוכנוב" אפשר לעיין בדיון קצר בנושא.

הויקיפדיה הקדישה ערך לביטוי זה, וכתוב: "…תאור פיגורטיבי למקום שבו אובייקטים כגון אנשים, אירועים, חפצים, אידיאולוגיות, וכו שהוסטו לשם לאחר שנשכחו או נדחקו לשוליים…".

בעברית קיים הביטוי המליצי 'תהום הנשיה', אך נשמע הרבה יותר מעודן… למרות זאת, עדיין אתם נקראים לא 'לתפעל' את "הנשיה" אלא להפקיד את החומר בארכיון.

לעומתו, הַנִיב  "ירד לטימיון", משמעותי יותר, שכן 'טמיון' (מילה יוונית) היה אוצר המלך או הממלכה, 'ירד לטמיון' פירושו – הוחרם, ש'אפשר לשכוח מקיומו'…   בהקשר אסוציאטיבי חשוב מאד להדגיש בענייננו, שכל חומר המופקד באחד מן הארכיונים נרשם במחשב, מקבל מקום פיזי בארכיון, נשמר בתנאים מיטביים וניתן לאחזור.

לקראת סיום, כדי לחזור מעולם הדימויים למציאות, מספר דוגמאות לשימוש באותה מטפורה ויזואלית (מֵתָה): כתבה- תאי הטלפון [האדומים בבריטניה] ניצלו מגורל האסימון, הארץ 21 דצמבר 2010 , פרוטוקול מישיבת הוועדה המשותפת של ועדת הפנים ואיכות הסביבה וועדת העבודה, הרווחה והבריאות לנושא סביבה ובריאות – "הנגב – גן פורח או פח האשפה של ההיסטוריה"…     ספר – Dustbin of History – ההיסטוריה מרובדת ברגעי התרבות, שייכת לרגעים העכשויים ולא רק לעבר, ובעצם מתרחשת בכל בכל זמן בהווה. קובץ מאמרים בנושאי תרבות שונים. 

אי אפשר בלי משהו 'ארצי' ממש… וחשוב: מיחזור. ראו כתבה קצרה על  "מִסְיֶיה זבל", הארץ ספטמבר 2010, וגם: מיחזור אשפה – ציר זמן.  שלא להזכיר, בעידן המחשב,  את ה Ricycle bin . מה היינו עושים בלעדיו? – עשרות עצות והסברים כיצד לשחזרו…

ודאי מחפֵּש, האם גם 'מחֻפש'? // אַתְרוּ את הארכיון הקרוב…

ההגדרה פשוטה: 'התחפש' – שינה צורה/מראה כדי שייראה כמו אחר. לכך אפשר להוסיף: שינה מראהו כך שצריך לחפש אחריו, ולאתרו.  תורו אחר הארכיון הקרוב… ואפשר גם הדיגיטלי, בהם תוכלו למצוא חומר למכביר.

באתר עיתונות יהודית היסטורית, ברשימת הבקורת של י.א. זיידמן              'צחוק מארץ ישראל'  

שפורסמה בעיתון 'דבר' בשנת 1936, על ספרו של דניאל פרסקי, נכתב: "… לפי עניות "מבינותי" הוא [הספר] עשוי למלא תפקיד חיוני… בשבילנו: עַם החי במתח היסטורי גבוה כמונו – צריך לראות את הענינים באספקלריה של ההומור" – קשה שלא להסכים…

…   על הומור וליצנות נכתב באותו עיתון בשנת 1940, 

ובמודעה מ-3 במרץ 1939 בה מכריזה התאחדות עולי אוסטריה על נשף תלבושות ומסכות פורים, צוירה קריקטורה מעניינת – בייחוד לאור שנת פרסומה. 

פורסם ב'דבר' 3 במרץ 1939

כדי לקרוא מאמר מלומד על מסע העדלידע מאת דן אלמגור, שפורסם בכתב העת המדעי 'לשוננו לעם',  עברו לאתר האקדמיה ללשון עברית, ולבסוף – אל תחמיצו את התחתיות האטימולוגיות = מלים בפרסית שחדרו לעברית – באתר של ד"ר תמר עילם גינדין –"… ד"ר לבלשנות עם התמחות בלשונות איראניות מתות ורקע בלשונות היהודים ובמגע בין לשונות".  חג שמח!

לזכור את הניספים, לחבק את הניצולים // יום השואה הבינלאומי

היום, 27 בינואר, מציינים ברחבי העולם את יום השואה הבינלאומי. הנושא עמוק ורב-הקף, וראוי ליריעה רחבה מזו.

אשתף אתכם במעט מן החוויות המרגשות שהיו לנו, בעת סיור בעיר ובמוזיאון היהודי בקרגלינגן, גרמניה, תוך הצגת מספר תמונות שצילמנו שם. בספטמבר 2008.  (להגדלת תמונה- הקליקו עליה)
קרגלינגן – Creglingen, עיר על גדות נהר הטאובר, נוסדה ע'י הקלטים בין 200 ל100 לפנה'ס. קבלה מעמד של עיר מהקיסר הגרמני קרל הרביעי, ב 1349. המוזיאון היהודי נוסד לזכר היהודים שחיו בקרגלינגן ותרמו לה רבות. הבנין שוקם בשנת 2000, נאספו חמרים ארכיוניים, חפצים ולוקטו סיפורים על מנת להציג את חיי היהודים בקהילה והקורות אותם. המוזיאון החדש נחנך ונפתח בשנת 2004.    

תערוכת הקבע מציגה את הקהילה היהודית שחיתה שם מתחילת המאה ה 17 ועד 1939, את שרשיה ואורחות חייה, את גורל היהודים, משמשת יד לזיכרון לניספים, ומראה את ההשפעה והתוצאה ההרסנית של האידיאולוגיה הנאצית.  על המוזיאון, כולל תמונות, ראו גם באתר של Arthur Obermayer  צאצא למשפחה יהודית שחיתה בקרגלינגן.

   

 

להפקיד בארכיון ! // הופה, הנה זה נופל… בין הכסאות

אם ברשותכם מכתבים, צילומים, מסמכים, תעודות, אלבומים, חפצים וחמרים מן העבר, אם איתרתם או נתקלתם בחמרים כאלו – מסרו אותם לשמירה בארכיון. צרו קשר עם הארכיון הקרוב אליכם ומובטחת לכם התיחסות מקצועית מיידית לפנייתכם: מידע, הסבר והכוונה.

אתם שואלים לאיזה ארכיון? – לכל ארכיון: ארכיון העיר, המועצה או הקיבוץ שלכם, ארכיון של אחד המוסדות/הארגונים- כגון הארכיון הציוני, ארכיון הסרטים היהודיים, ארכיון התצלומים הממשלתי, ארכיון לחינוך יהודי בישראל ובגולה, גנזך המדינה, ארכיון אחת האוניברסיטאות, ועוד…

צוות הארכיון דואג לטיפול מקצועי – הארכיונאים הם בעלי הידע הדרוש לטיפול בחומר. חלק מן הארכיונים פועלים בפיקוח ובהדרכה של גנזך המדינה. בארכיון אָצוּר החומר בתנאי טמפרטורה ולחות מתאימים לאחסון ושימור. הארכיונים מצוידים באמצעי שימור ושיקום, ובאמצעי טכנולוגיה מתקדמת (לתיעוד ממוחשב, סריקה, אמצעי צְפִיה).

פרשת מסמכי מקס ברוד ופרנץ קפקא עדיין מהדהדת. חלפו כשנתיים מאז נחשפה, ונכתבו עליה עשרות כתבות. הפעם האחרונה ששמענו עליה, היתה במאי שנה זו: "בספרייה הלאומית חוששים שהפורצים לביתה של חוה הופה גנבו כתבים של הסופר פרנץ קפקא", הארץ 20 במאי 2010.  תחילת הפרשה בַּגילוי שעיזבונו של הסופר מקס ברוד, חברו הטוב של פרנץ קפקא, מוחזק על ידי בתה של מי שהיתה מזכירתו, המסרבת לוותר עליו. הספריה הלאומית תובעת להעביר את החומר לרשותה, למאבק מצטרף גם ארכיון גרמני מכובד. כתבה על השתלשלות הפרשה, הארץ 10 בספטמבר 2009.   

קפקא, איור: הופמייסטר (פורסם בהארץ אוג', 2010)

 

ברשימה זו, נפרט מספר דוגמאות לחומר חשוב, שנמצא באקראי או ביזמת יחידים. וכן נציין מספר הפקדות של חמרים אישיים ואחרים שבעליהן החליטו למסרם לארכיון, ואשר ירחיבו יעמיקו ויעשירו את תובנות הידע, התרבות, המחקר.

שלושה שותפי סוד היו לאחד הסליקים שנבנו בתקופת המנדט הבריטי בקיבוץ עין השופט שבאזור רמות מנשה. שניים מאותם שותפי סוד כבר הלכו לעולמם. השלישי החליט, כ-64 שנים אחרי הקמת הסליק, לחשוף את הסוד…  (הארץ, יוני 2009). 

בעליית גג נמצא מטמון נדיר מתקופת המנדט: אוגדני מסמכים מסודרים בקפידה, המתעדים את ממדיו הגדולים של מערך הסליקים של ארגון ההגנה בגוש דן (הארץ, ינואר 2010),

על חשיפת ארכיון סרטיו המוקדמים של אפרים קישון  סופר באפוק טיימס ישראל 2008.

במהלך מחקר בארכיון הג'וינט העולמי התגלו מסמכים המתעדים את המשימה להעברת מאות ילדים יתומים ששוחררו ממחנה הריכוז בוכנוולד לארץ ישראל, ביניהם הרב ישראל לאו, חדשות ynet 2009.   

                                                    

 הארכיון של ד"ר ישראל קסטנר הופקד על ידי משפחתו ביד ושם, הארכיון כולל מסמכים מקוריים ותיעוד שנאסף.

ארכיונו האישי של חתן פרס ישראל, שבתי טבת, הופקד בארכיון המכון למורשת בן גוריון בשדה בוקר, זהו אוצר בלום של מסמכים, כתבי יד, פרטי מידע וספרים, "כל מי שמעוניין בחומר על תולדות הישוב והמדינה, יוכל להתעשר באוצר בלתי נדלה בזכות הארכיון האישי והמסודר כל כך של שבתי טבת".

לאחרונה הועבר אוסף ראיונות שמתעדים את בוגרי המוסד החינוכי השומריה, על גבי קלטות וידאו, לארכיון 'יד יערי'.

בית לוחמי הגטאות השיק "מבצע בוידעם", להצלת פריטים נשכחים מתקופת השואה ומלחמת העולם השניה. בעקבות כך, התקבלו עשרות פניות של אזרחים שהציעו לתרום מסמכים ופריטים, שנמצאו בבתיהם או בבתי ההורים ניצולי השואה.

עלינו אנשי המקצוע, מוטל לשאת במשימה החשובה של הסברה ועידוד הפקדת מסמכים, תעודות, תמונות (ועוד!)– בארכיון. עלינו ליזום ולזרום, לרתום ולכוון את גלי השימור, שיחזור, זיקה לשרשים, תיעוד מסורת ומורשת, נְהִיָּה אחר נוסטלגיה, עוררות המודעות, התענינות במייסדים, קשר בין דורי מתהדק, הכרה במורשת העבר כבסיס חיוני של פיתוח עתידי, קיום תכנית ממשלתית מקיפה לשימור (עליה קראו בחוברת המיתווה שלה: שיקום והעצמת תשתיות מורשת לאומית ) ועוד כהנה, כולן מגמות חיוביות ויוצאות מן הכלל שגם מסייעות למלאכה המשמעותית.

 

הספר של סר הילרי ג'נקינסון – סרוק!

התרגשתי למצוא בקטלוג של הפרסומים האלקטרוניים של החברה האמריקנית לארכיונאות SAA , את סריקת הספר של סר הילרי ג'נקינסון : המדריך לניהול ארכיונים משנת 1922. 

Jenkinson, Hilary.   A manual of archive administration including the problems of war archives and archive making

 

  ג'נקינסון, אחד האבות של הארכיונאות המודרנית הקלאסית, הניח יסודות מקצועיים המנחים אותנו גם במאה ה-21 במציאות הטכנולוגית המשנה את הפרדיגמות ואת סדרי העולם.

בעידן חידושים טכנולוגיים שמייצרים מידע רב-סוגים ורב-פורמטים לא רק ארגוני (קלאסי) אלא גם אישי-חברתי, כשתפקידו של הארכיון מתרחב ומהותו מקבל פירושים אחרים מאלה שמופיעים במדריך הג'נקינסונאי, נדרשת הסתכלות ביקורתית בתיאוריה ארכיונית. ארכיון וארכיונאים תופסים את מקומם בעולם מידע וידע המתנהלים באמצעות טכנולוגיות המחשב. קריאה מעמיקה במדריך מאפשרת לגלות את העקרונות התיאורטיים שנשארים רלוונטיים גם היום, אותם העקרונות שמבדילים את מקצוע הארכיונאות ממקצועות אחרים ששייכים לעולם המידע המודרני.

כתבה: גליה דובידזון.

 

 

בלוג // מה, זה בלוג?

בלוג  הוא טקסט/רשימה/תוכן, קצר ומקוון. בין מטרותיו: הבעת רעיון/ות, שיתוף במידע, חיבור אישי.       בין אפיוניו: משלב קישורים לאתרי אינטרנט, שזור בתמונות, קטעי סרטים/וידאו.  אם זמנכם בידכם ואתם מעונינים לקרוא עוד, הציצו במצגת של עמי סלנט, עיינו במאמר של ד"ר אולז'ן גולדשטין, או הקישו 'בלוג'       ב-google. בקישור הבא קראו על סוגי בלוגים.

בלוג זה מקווה להעלות סוגיות מקצועיות ואחרות, להוות צוהר בנושאי ארכיונים וארכיונאות, לתרום להגברת המודעות המתעוררת בקרב הציבור ולעודד סקרנות והתענינות בנושאי מקצוע מרתק זה.

דוגמאות לבלוגים: בלוג הספריות של אוניברסיטת תל אביב, הבלוג של           הבית הלבן.  דוגמא לבלוג אישי: מדע בצלחת של ד'ר נעמי זיו.  כאן מוצגת דוגמה לבמת הבלוגים של "צמתי מידע – פורלוג למידעני ולמנהלי מידע ותוכן".

באמצעות ציון תמציתי מאד של מספר עבודות לתואר שני שנכתבו בארץ, מספר ספרים שנכתבו בנושא, ותמונות – אפשר ללמוד על נושאים, מאפיינים, וסוגיות (ואפילו בעיות) שעולות משימוש באמצעי זה.

שלש עבודות לתואר מוסמך שנכתבו בארץ בנושא בלוגים: בלוגים כז’אנר: "מיפוי פרופילים של בלוגים בשפה העברית", ע"י נטלי פז  ב-2006, "שימוש בבלוגים לצרכי למידה", ע"י עפר לוי ב- 2006 , ו"בלוגים רפואיים ברשת : בחינת ההשלכות של סוגת הבלוג על האמינות הנתפסת של המידע המתפרסם בו" ע"י שרון גרינברג, 2009                                                           

חמשה ספרים, שמדגימים את האפשרויות הגלומות בבלוג, והפַּנִים (facets) השונים של השימוש בו: מדריך לבלוגים על ספרים ובקרת עליהם. The Bookaholics' Guide to Book Blogs: the new literary force, שני ספרים הנוגעים לעסקים ופרסומם -Publish and prosper blogging for your business  וכן להוראה ולימוד – Teaching with Wikis, Blogs, Podcasts and more ,   ספר נוסף  No One Cares What You Had for Lunch   - ("בלוג אישי? – בבקשה תעיז, אך בלי סטריפטיז…"),    והאחרון נוגע לארכיונ-ים/אים – Web 2.0 Tools and Strategies for Archives and Local History Collections  שנכתב על ידי Kate Theimer.  ולסיום עצה קטנה…

התחלה…

נִפְגשִים בְּארְכִיוֹן – הוא מרחב (או מרווח) בו נוכל להפגש, לקרוא ולהתעדכן בנושאים הקשורים בארכיונאות ובנו, אנשי המקצוע, ובנושאים משיקים מעוררי ענין, וגם נשתדל לעודד ולעורר ענין בקרב קהל שמתעניין בתחום, ומזדמנים שיחפצו להשאר.  מבנה הבלוג מאפשר לכתוב ולקבל תגובות, אך גם לפתח נושא ולתבלו בקישורים, אתרים, תמונות, סרטונים ודומיהם.

מספר דוגמאות: מונחי הארכיונאות נדונו ואושרו במליאת האקדמיה בישיבה של האקדמיה ללשון עברית בשנת 1960. וב- 1961 חתם שר החינוך והתרבות דאז אבא אבן על הודעת האישור. מסמכים היסטוריים רשמיים של ארה'ב מצויים בארכיון הלאומי האמריקאי, למשל – הצ'ק ששימש את ארה'ב לקניית אלסקה מרוסיה בשנת 1868, מברק צימרמן 1917 (הודעה מקודדת מגרמניה למקסיקו לכריתת ברית נגד ארה'ב), שרטוט מכונת הכתיבה שהומצאה ביוני 1868 .

הארכיון הלאומי האמריקאי מנהל בלוג, וכמוהו הספריה הלאומית הותיקה – Library of Congress, ראו את ההפניה לקובץ התמונות המקסימות של איטליה מתחילת המאה ה-19 Taking the Waters in La Bella Italia (קצת סבלנות…זה יעלה).  בארכיון הלאומי הבריטי- בלוג כמלווה לתמונות – מעניין ומרהיב. אפשר למצוא ברשת את רשימת הארכיונים הלאומיים לפי מדינות: ומי שזמנו בידו יוכל להמשיך ולבדוק האם למי מהם יש בלוג, מלבד המוזכרים לעיל. 

ובחזרה לארץ: ב"דברי הכנסת" ניתן לאתר דיונים הקשורים במישרין ובעקיפין- בהקשת מילות המפתח: ארכיון או ארכיונים. במרכז המחקר והמידע של הכנסת, נכתבו שני מסמכי רקע: בנושא הטיפול באוסף תצלומים בארכיונים, ובנושא: תחולת חוק הארכיונים וסוגיית השימור של חומר ארכיוני.

אם הגעתם עד כאן, סימן שהיה מעניין… מסקרן…  נשמח בתגובותיכם. בואו, קראו והכירו יותר לעומק את עולם הארכיונאות, או תרמו מידיעותכם ונסיונכם.  

ההתחלה… הסתיימה…