לפני יומיים הגיעו מבחינתי מים עד נפש. הצטברו לי ברשימת העבודות שתי הזמנות לשימור של דיסקטים של מחשב, הסוג הישן יותר בגודל חמש ורבע אינטש. ניסיתי להתחכם ולהתקין את הכונן על מחשב חדיש יותר ולחסוך מקום אבל הכונן והמחשב סירבו לדבר אחד עם השני ולא עזרו כל נסיונותי. לבסוף לא היתה לי ברירה אלה להעלות באוב את מחשב העריכה הראשון שלי שחגג לא מזמן 14 שנות חיים. המחשב לא היה בשימוש מאז עזבתי את הספריה הלאומית בשנת 2007 וחיכה כמו חבר נאמן בניילון במחסן.
למי שלא זוכר כבר אומר שזו חוויה לחזור לטכנולוגיות כה ישנות. קודם כל, העכבר הוא עם חיבור 9 פינים (זוכרים בכלל דבר כזה?), יש לו גולה כבדה בתחתית שצריך לנקות מדי פעם אחרת היא מטנפת את הקרביים שלו והוא מפסיק לעבוד כמו שצריך. המקלדת היא עם חיבור גדול ועגול (DINבשפה המקצועית) וכפתור ההפעלה הוא כפתור אמיתי שנכנס פנימה ויוצא רק כשמכבים.
וכמו חבר ישן וטוב, הוא לא כעס על שנות החושך ובדידות, ולא בירר מי היו בחברתי במקומו כל השנים, הוא פשוט נדלק, העלה את מערכת ההפעלה (WIN98) ואמר בוקר טוב. ולמרות שעברו כבר 1738 ימים מאז שבדקתי מה מצב הכוננים הקשיחים הכל היה בסדר. המחשב שלי חזר לפעילות אחרי שנות מנוחה… והכל בסדר.
שיתוף הפעולה בין אבי נחמיאס (עריכה דיגיטלית) ושי דרורי (עיצוב הצליל) הניב דף זה באתר הצליל הלאומי
כל זה בזכות מחשב ישן וכונן דיסקטים… ויש לי שלוש מסקנות (מהקלה לחשובה):
- כונן הדיסקטים עדיין חי וקיים ואפשר לשמר קבצים ישנים.
- אם מחשב כל כך ישן עדיין חי וקיים והכוננים שלו עדיין עובדים כמו שצריך אז הטכנולוגיה של שנת 2011 כנראה מאוד אמינה.
- חשוב לשמור על קשר עם חברים טובים ולשבת איתם לכוס קפה ועוגה. אי אפשר לדעת מתי יגלו אצלם סרטן והם יעלמו לעד תוך מספר שבועות.
שי דרורי


תודה.
מרגש, נוסטלגי ובצד הסיפור, רווח נקי של הקטעים המושמעים שאיכותם מעולה.
תודה על ששיתפת.
אפשר להוסיף תמונה של אבי נחמיאס?