בתחילת אוגוסט פורסם כי החנות הותיקה "מברשות אריה" ברח' הרצל בתל אביב תיסגר לאחר 87 שנים. אנשים הצטערו… זוכרים את החנות שבאו אליה כילדים… אומרת בעלת החנות בכתבה. בניגוד לתצלומים ומסמכים שנשמרים בידי רבים, מעטים הם המעניקים עדנה למברשות: כאלו הם שירי סלוין ודניאל רוזנסטרוק, אספני מברשות, שהציגו את אלף המברשות שלהם בתערוכה במוזיאון ארץ ישראל בשנת 2006. אלף מברשות – אלף שימושים: כלי פשוט, שתפקידו בסיסי, ובמלאכתו הוא נע ונד, שף ומשפשף, מצפה לרבב או פיסת אבק או מחליק על פני אנשים, מסלק ציצי שיער דקיקים או סורק עורם של בעלי חיים, והמהדר – זוכה לשייף וללטף טבעות בחנותו של צורף ותיק…
בשלהי 2009, ביום העיון השנתי לתיעוד בעל־פה בנושא: 100 שנות תל אביב בראי התיעוד בעל־פה, הרצתה פרופ' יעל קציר על המתח בין הרצון לדעת על העבר או לגעת בו, בליווי קטעי תיעוד – סרט שצילמה והפיקה על חיים פרקש 'המברשתן האחרון'. כשחיים פרקש היה בן 14 ברומניה הוא הפך למברשתן, ואחרי המלחמות והשואה חזר לעסוק בכך – עד היום. 73 שנה הוא מייצר מברשות:"הלוואי שאמשיך לעבוד כך, עד מאה ועשרים", הוא אומר, "זה כל מה שאני רוצה".
פרופ' הנרי פטרוסקי להנדסה אזרחית ולהיסטוריה באוניברסיטת Duke בארה'ב, שתחומי הענין שלו נוגעים גם לעיצוב, הנדסה מבנית, היסטוריה של עיצוב, הנדסה וטכנולוגיה כתב את הספר 'חפצים שימושיים' ובו הוא מאתגר את שאלת המצאת חפצים חדשים וצורתם וכיצד הם מושפעים מתפיסות והבנות של בן האנוש. מסקנתו המקורית והמעזה גורסת שכשלון חפצים קיימים למלא יעודם מדרבנת המצאות חדשות.
ואם נחבר אל המברשת את "הקוסם של העת החדש" עליו נכתב בהתלהבות רבה בעיתון 'הצבי' באוגוסט 1895 בכתבה 'קדמת המדעים', נקבל מכשיר 'חדש'-ישן… שגם עליו כבר נכתב, אך זה כבר סיפור אחר…
ולבסוף – אל המאה ה-21: מברשות מולקולריות, 'נציגות' של מדע שימושי- מהן וכיצד הן עובדות ולמה הן נועדו.



